• חופשי במנהטן

מיזם פרי עט - איילת סגל

/מיזם פרי עט/ אילת (נימני) סגל נולדה וחיה בישראל עד גיל 26 ואז היגרה ללונדון ולניו יורק בעיקבות לימודי דוקוטורט בתחום עיצוב, חינוך וטכנולוגיה באוניברסיטת קולומביה. לאחר כ- 22 שנות גלות, אילת ומשפחתה חזרו לארץ השנה בנסיון להתאקלם שם. את המסע של היצירה ׳מכתב פרידה לבית ילדותי׳, החלה אילת במכתב שכתבה במסגרת סדנאות הבית של אורית גידלי ואשכול נבו עם ״חופשי במנהטן״ לפני כשנתיים. לאחר מכן, המשיכה לצייר ויצרה פורמט של מעין חלון חדרה ואיירה דמויות משמועותיות מילדותה ומחייה בתחפושות פורים שאמה תפרה לה ולאחיותיה. כשנשאלה אילת על יצירתה אמרה ״מישהו אמר לי שילדותי מצטיירת כאן כאגדה, ואכן כך היה. היצירה הזאת היוותה מעין סגירת מעגל עבורי, המסע החל, לאחר מות אמי, בפינוי של בית ילדותי בישראל, הבוידעם היה מלא בחפצים מילדותי שהמובילים הוציאו החוצה לערמה גדולה מול עיני, זו היתה חוויה קשה ויציאה מחודשת לבגרות אחרת״.


מכתב פרידה לבית ילדותי

זהו מכתב פרידה, אולי שיר קינה כי לא אוכל עוד לבקרך. אולי אעבור עם האוטו ברחוב ללא המוצא שבסופו אתה שוכן ואביט מחלון המכונית כיצד שינו אותך ובאיזו עטיפה עטפו אותך. אני מקווה שהדיירים החדשים לא ישמידו את החלון עם הקשת שהיה פעם כל כך מודרני עם עיצובו הטוסקני. קפצתי ממנו על ערימת החול הגבוהה עם אלון ומיכל והיתגלגלנו מצחוק ומפחד שלא יגלו אותנו באתר הבנייה. אנסה לדמיין איזה מעקה החליפו בפנים, אותו מעקה עץ שאבי היה גאה בו כל כך, קנה מכונה מיוחדת וחרט את ראשי העץ המהודרים ועבד עם הנגר המקועקע ששכר לעשות את כל המשקופים והחלונות כפי שלמד מאביו. והגדר, אני עדיין זוכרת את פעימות ליבי כשמשאית עם אבנים מיוחדות מערד הגיעה, אבני בזלת וחלוקי נחל, משלוח מיוחד לבקשת אמי, לבניית גדר ייחודית משלנו.שנים אני כבר לא דיירת קבע בבית מגורי, אני שאמרתי להורי שאשאר לגור איתם גם כשאתחתן, עברתי לגור אלפי קילומטרים מהם, מעבר לאוקיינוס האטלנטי. בכל ביקור בארץ, שהיתי בין כותליך. בתחילה לבד, רק עם הורי, אחר כך גם האיש שלי היצטרף ולא היתלונן שאנחנו ישנים אצליהם. ואז ניבנתה הנדנדה הראשונה לבני הבכור ונוספה עוד אחת לבני הנוסף.עד אשר הפכת לבית של זקנים, עם ריח של זיקנה שאי אפשר לאוורר אפילו כשפותחים את דלת הסלון הגדולה לגינה שכבר מזמן לא פורחת. אז כבר החלטנו שקשה להם וקשה לנו, ושצריך לשהות במלון ואפילו את ארוחות השבת עשינו אצל אחיותיי, ובקיץ האחרון פיניתי אותך סופית. צריך להשכיר או למכור הפצירו. ואני אזרתי כוחות והבטחתי שאת זה אקח על עצמי, רציתי לקחת חלק בנטל, ורציתי היזדמנות להיפרד. וביום אוגוסט, ארבעה פועלים ואני, פינינו את עליית הגג, את ילדותי.

Ayelet Segal


פוסטים אחרונים

הצג הכול

מיזם פרי עט - אנונימוס

חידלון (שיר השירים) הכותבת בחרה להתפרסם בעילום שם. "אני חושבת שהשיר מדבר בשם עצמו, ומעדיפה עד כמה שאפשר להשאיר את הפענוחים והסמלים למיניהם לכל קורא לפי נטיותיו והעדפותיו. מבחינתי שירים, עם או בלי מנגי