• חופשי במנהטן

מיזם פרי עט - אנונימוס

עודכן ב: פבר 18

חידלון (שיר השירים)

הכותבת בחרה להתפרסם בעילום שם.

"אני חושבת שהשיר מדבר בשם עצמו, ומעדיפה עד כמה שאפשר להשאיר את הפענוחים והסמלים למיניהם לכל קורא לפי נטיותיו והעדפותיו. מבחינתי שירים, עם או בלי מנגינה, הם הבעת רגש, פחות או יותר מסוגנן. כך לפחות השירים שמדברים אלי... השיר הזה מביע בצורה בוטה את הכאב האוניברסלי שמתלווה למותה של אהבה, שלעיתים קרובות נחווה כמות האדם הנאהב וכן כמוות של חלק חיוני מעצמינו. בשלבי האבל הראשונים, לפני התהוות צלקות ותאים חדשים, יש משהו טהור ואמיתי בהכרה שמקור החום שפעם בנו כבה. ועם האבידה הזאת אנו חווים את אבידת כל העתידים האפשריים בחברת מושא אהבתנו לשעבר... כשמקור האהבה ומקור הכאב זהים, אנחנו נאלצים להתמודד עם האפשרות לקשר (אינטימי לעיתים) בין שינאה ואהבה. הסתירה הזאת מובנית גם בשם השיר, מאחר וכל עוד אנחנו שרים, אנחנו נאבקים בחידלון.


חידלון (שיר השירים)

כקורי עכביש על גופת הנידון למוות

כחוטי תיל על כנפי גוזל

דוק של אופל זרוי על כל הווייתי

רוויתי כאב, שאהבה נפשי


למה עזבתני,

צור ישועתי

למה עזבתני

וגופי עודנו חי?


לא אני הוא צור ישועתך,

ולא את היא אשר אהבתי;

ריק הים ממים,

והמדבר מחול.


לכי לך, ששאטה נפשי

ודמי לקצף על פני הגלים

כי צינה נושבת מן האח שכבה

וצחנת קברים ממחוז חפצינו