• חופשי במנהטן

מיזם פרי עט - דינה מקמל פרידמן

/מיזם פרי עט/ "שמי דינה מקמל-פרידמן. אמא, אוהבת, כותבת. נולדתי בירושלים, כיום גרה בפראג ואת סדנת הכתיבה הראשונה שלי עברתי עם חופשי במנהטן בניו-יורק. אני אוהבת לכתוב בעיקר סיפורים קצרים, ולרוב קצרצרים וכן, גם שירה. בכתיבה שלי אני נותנת מקום מיוחד לדמויות, ולתהליכים הפנימיים שהן עוברות. זו בעצם העלילה האהובה עלי, זו שזורמת, בעדינות, בנימי נפשה של הדמות. השתתפתי במספר תחרויות כתיבה בשנה האחרונה, ואף זכיתי בחלקן - סיפור קצרצר שלי זכה לייצג את ישראל בתחרות הסיפור הקצרצר של איגוד הכתיבה האירופאי לשנת 2019, ואף טקסט שכתבתי על העיר תל-אביב נבחר להתפרסם ולהתלות על שלטי חוצות ברחבי העיר בקיץ האחרון. בחודשים האחרונים אני מעבירה סדנאות כתיבה בעברית לנשים החיות איתי בפראג ואף עובדת על ספר משלי, בליווי מקצועי מהארץ. מורגן - את הסיפור הקצרצר הזה כתבתי כחלק מפרוייקט שלקחתי על עצמי לאחרונה: כתיבת סיפורים בני מאה ואחת מילים בדיוק (#מאהואחתמילים בפייסבוק). הוא נכתב בהשראת סוף שבוע אחד לפני שנתיים, בו טיילתי בהמבורג, ופגשתי ג'מייקני עם חיוך צחור שיניים ושמו מורגן. את התמונה צילמתי באותו סוף שבוע, והעומק שבה חילחל לתוכי, בכתיבת הסיפור הזה.

מורגן

מורגן מכין מוסקו-מיול לכל מי שמבקש, בכל ערב, בפאב המזיע בסנט פאולי. החיוך שלו תמיד טוב. בבקרי ראשון מפנות הכוסות המבושמות את מקומן לדגים חלקלקים, נכנעים בין כפותיו החומות, עד דממה מוחלטת, בשוק הדגים של המבורג. ככה כבר חמש וחצי שנים, מאז שעזב את ג'מייקה. לפעמים, כשהוא צועד בבוקר בחזרה מלילות הרעש הזרים, הוא מביט על הגשרים משתקפים בדיוק יהיר על פני מראת המים. גוטן מורגן, חולף על פניו ימאי מקומט. גוטן מורגן, הוא חושף את שיניו השקטות. ואז עוצר ומביט על בבואתו במים. על גופו החלול. על ידיו הריקות. שלא כוסות ולא דגים יוכלו למלא אותן. רק ידיי בנו. שוב.


@Dina Mukmal Fridman