• חופשי במנהטן

מיזם פרי עט - רונית שטראוס קירשנר

/מיזם פרי עט/ "שמי רונית שטראוס קירשנר ולפני 3 שנים פרסמתי ספר ילדים ראשון שאותו גם איירתי. הספר נקרא ״לו הייתי״ והוא נולד מחוויית הרילוקיישן שלי ושל משפחתי. מאז הפכתי את הכתיבה לעיסוק קבוע. מאז שאני זוכרת אני כותבת. יומנים, ספורים, שירים. מאז שאני זוכרת אני גם מציירת. גם על בדים וגם בארט ג׳ורנלינג. האהבה הגדולה שלי היא לתנ״ך והיסטוריה והן הובילו אותי ללימודי ההסטוריה של האומנות עם תואר שני באמנות ימי הביניים. השיר עוסק במערכות יחסים במשפחה הראשונה ובחיפוש של המקום של האחד בתוך המערכת המשפחתית והיציאה ממנה. הוא מתבונן על העבר וההשלכות של העבר על ההווה. השיר עוסק גם בחיפוש, נדודים ומחילה. האנשים בשיר קשורים מאוד גם לטבע או לנוף המקיף אותם. אני חושבת שבעקבות המעבר לארצות הברית אני עוסקת בכך הרבה. יש משהו קיצוני בהחלטה כזו ואני בוחנת את ההחלטה הזאת הרבה מאוד גם בכתיבה וגם באומנות."לתתה׳ אותו ה׳ כמנחה ה׳ לאבא ה׳ אעטוףיכול לתת רק את האיןואת ההליכה האינסופית בחיפוש אחרי נקודת מפנה, ההליכה אינסופית בחיפוש אחרי נקודת מפנה.(הוא) אוהב, ככה היא סיפרה. הוא הציל אותם, ככה היא אמרה. לא ספרה לי על הנחש או על הבגידה. לא על החרב גם בעירות וגם בחלימה. גם בה צעקה!אחותי היתה כל כך דומה לו. גבוהה, בטוחה, גם גבר וגם אשה. רצה למרחקים ארוכים אף פעם לא נעצרה. רצה סגורה.רק לפעמים היא בכתה. בכתה כשעזבתי כשלא הבאתי לה גלידהאף אחד לא יכול אף אחד אבא יום ראשון יום שני יום שלישי יום רביעי נס! אני יכול להרוג, אף אחד לא יכול להרוג אותי.אולי רק הרעב או החופש. האור שהקיף אותי היה האור.ההליכה האינסופית בחיפוש אחרי נקודת מפנה ההליכה אדמה. יש לי את גן המשחקים שבין השדות שדות שבין משחקים על החבר שמת. אני חי שם לנצח.יום ראשון יום שני יום שלישי יום רביעי יום חמישי יום שישי יום ראשון יום שני יום שלישי של צהרי היום. עד שהגעתי לא היה צל. אני הייתי הצל. יכול להרוג ואף אחד לא יכול להרוג אותי.התמונה Night would be even better בנויה כשני רג'יסטרים מוצבים האחד מעל השני. היא עשויה מקולאז׳ של קרעי וגזרי ניירות והיא נוצרה כחלק מעבודתי בארט ג׳ורנלינג. הרבה פעמים, כחלק מתהליך היצירה - רעיונות שיופיעו אחר כך בשירה מופיעים הרבה קודם באומנות הויזואלית. אבל את זה אני תמיד מגלה רק בדיעבד. כמו בשירה יש בציור מקצב של קווים, צורות וצבעים וכמו בשיר הדמויות הן צל ששום מסגרת של משפחה, בית או נוף יכולה להכיל אותן. ברגע שהן כמעט ניתנות להגדרה, הן יכולות להתפרק ולהשתנות ולהפוך להיות נוף, צליל או הצל של הצל שנע בגן המשחקים. האור הורוד הוא של זריחה או שקיעה שעות של דמדומים. התמונה והשיר עומדים כאפשרויות. שני שבילים שמתפצלים מדרך אחת. Ronit Strauss Kirshner